012 סמייל תקשורת בע"מ נ' מלכה

פסק דין

1.בכתב תביעתה, טענה התובעת כי הנתבעת חייבת לה בגין שירותי אינטרנט וטלפוניה סך 754 ₪ לפי כרטסת הנהלת חשבונות שצורפה לכתב התביעה וסומנה באות א'. עיון בכרטסת הנ"ל, מעלה כי הסכום הנ"ל הינו יתרת חיובים שלא נפרעו.

2.הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע התביעה. ההתנגדות הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה, שכן מקום מגורי הנתבעת בתקופה הרלוונטית היה בזיכרון יעקב, ועל-כן זהו המקום שנועד לקיום ההתחייבות, והתביעה הועברה לבית משפט זה.

3.בהתנגדות שהגישה הנתבעת טענה היא כי בחודש 2/08 פנתה היא אל התובעת בעקבות פרסומים בעיתונים וברדיו, לפיהם התובעת מציעה קו טלפון תמורת תשלום חודשי בסך 34.85 ₪ כאשר הנתבעת, אשה דתיה, הסבירה כי אינה מעוניינת בשירותי אינטרנט. לאחר שהוסבר לה כי לצורך התקנת קו טלפון יש להתקין אך תשתית אינטרנט בביתה, ניאותה היא להתקשר בהסכם עם התובעת להתקנת שירותי טלפון בלבד ללא שירותי אינטרנט, שלא היה לתובעת כל צורך בהם.

4.עוד טענה הנתבעת כי ביום התקנת המודם היה המחשב בביתה "מקולקל". לטענת הנתבעת גבתה התובעת ממנה החל מיום 10.4.2008 ובחודשים שלאחר מכן סכומים העולים על סך 34.85 ₪ עד אשר ביטלה הנתבעת את התשלומים ששולמו בכרטיס האשראי החל מהתשלום בגין חודש 5/08 שהיה אמור להיות מועבר לתובעת ביום 6.6.2008 (ראו סעיף 8 להתנגדות שהגישה הנתבעת).ׂ

5.לטענת הנתבעת כאשר פנתה אל התובעת לברר מה פשר התשלומים שבהם היא חוייבה הוסבר לה כי היא גלשה באינטרנט, זאת למרות שמעולם לא עשתה כן. כן טוענת היא כי חויבה בתשלום עבור שירותי טלפוניה גם על החודשים שלאחר חודש 06/08, על אף שביום 16.06.08 עברה התובעת להתגורר בדירה אחרת, ללא שהעתיקה את קו הטלפון או תשתית האינטרנט עימה לדירה החדשה.

6.בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, טענה היא כי הנתבעת הצטרפה לשירותי התובעת ביום 21.2.08 וכי הנתבעת רכשה שירותי טלפוניה ואינטרנט: בלוק של 500 דקות שיחה לטלפונים ניידים בעלות של 39 ₪ וחבילת אינטרנט הכוללת תשתית של חברת הוט ושירותי אינטרנט של התובעת בעלות של 79 ₪ לחודש - הכרוכה בהתחייבות לשנה אחת.

7.התובעת טוענת כי התשלומים מחודש 5/08 ועד 4/09 לא שולמו כלל. לטענת התובעת, חלק מן החשבוניות כללו חשבונות טלפוניה שלא שולמו (החשבונות עד לחודש 9/08 - ראו החשבוניות שצורפו כנספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת) ואף על פי כן, ולמרות שלכאורה תשלומים אלה אינם שנויים במחלוקת, לא שולמו.

8.עוד מפנה התובעת ל-"דו"ח גלישות" שצורף כנספח ד' לתצהיר עדות ראשית מטעמה, ממנו ניתן ללמוד כי עד לחודש 5/08 בוצעו גלישות באינטרנט. כן מפנה התובעת לשיחה שהתקיימה בין נציג שירות מטעם התובעת לבין הנתבעת, ממנה עולה כי הנתבעת לא טענה, לפחות בשלב ראשון ואף לאחר שהפסיקה לשלם את התשלומים החודשיים, כי לא רכשה שירותי אינטרנט.

9.בתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת חזרה היא על טענותיה בהתנגדות - אשר נסקרו לעיל.

10.בפניי העידו הגב' יסמין משה המשמשת כרפרנטית גביה משפטית בתובעת, והנתבעת בעצמה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

11.השאלה העיקרית הנתונה במחלוקת בין הצדדים הינה – האם הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תרכוש שירותי אינטרנט לצד שירותי הטלפוניה. לעניין מחלוקת זו, לו יוכח כי בוצעה גלישה על שם המשתמש שניתן לנתבעת, וכי הנתבעת היתה מודעת לכך, הרי שבכך יסתתמו טענותיה של הנתבעת.

12.אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לאחר ששמעתי טעונות הצדדים - החלטתי לבכר את גרסת התובעת, לפיה רכשה הנתבעת שירותי אינטרנט, הייתה מודעת לתנאי העסקה, ולאחר שהחלה לקבל חשבונות בסכום גבוה החליטה היא להפסיק את השירותים אותם קיבלה מן התובעת, אולם נתלתה בטענה כי היא לא הזמינה שירותי אינטרנט. להלן אנמק מסקנתי זו.

13.ראשית, עדותה של הנתבעת לא הייתה מהימנה עליי. הנתבעת, אשר טענה כי אינה משתמשת באינטרנט מטעמי דת והצהירה כי אינה יודעת לגלוש באינטרנט, ואף בעלה אינו יודע לעשות כן (ראו עדותה של הנתבעת בעמוד 14 שורות 7-9) הפגינה בקיאות בעניינים החורגים מהשימוש הרגיל והפשוט באינטרנט כאשר העידה (בעמוד 14 שורות 1-5:

"דו"ח גלישות צריך להיות מפורט שעל גביו יהיה פירוט האתרים שאליהם גלשתי ואיזה ימים. איפה כתוב כתובת הIP ממנה גלשתי? חייבת להיות כתובת IP לכל גולש. מקום הגלישה צריך להיות אמור בדו"ח".

14.נראה, כי הדברים הנ"ל אינם יכולים להיאמר מפי מי ש"אין לו מושג כיצד גולשים באינטרנט" (ראו עדות הנתבעת בעמוד 14 שורות 7-9). כך או כך, לא הובהר מאין יודעת התובעת מידע זה ואין לי אלא להניח, בהעדר ראיה אחרת, כי מידע זה מצוי בידיעתה האישית וידע זה ניתן ללמוד מגלישה באינטרנט. לפיכך, סבורני כי הוכח בפניי כי התובעת, בין בעצמה ובין באמצעות אחר השתמשה בשירותי האינטרנט כפי שמתואר בדו"ח הגלישות.

15.שנית, דו"ח הגלישות הינו מסמך שצורף לתצהיר התובעת מבלי שהנתבעת תתנגד להגשתו. בכל אופן ניתן לראות בו כרשומה מוסדית על פי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 המוכיח כי אכן בוצעה גלישה בחודשים 03-05 בשנת 2008, על אף שלא הוכח מי הוא זה שביצע את הגלישה בפועל (ראו י' קדמי "על הראיות" (מהדורת 2009, חלק שני) עמוד 982). אציין כי דו"ח הגלישות תואם את טענת הנתבעת לפיה היא יצאה מן הדירה בחודש 6/08 ועל כן הגלישות נמשכו עד לחודש 5/08 ולא המשיכו בחודש 7/08, מאחר והנתבעת לא העתיקה את תשתית האינטרנט למשכנה החדש.

16.ועוד, עיון בחשבונות ובחיובי כרטיס אשראי שהנתבעת צירפה מעלה כי כבר בחודש הראשון היה על הנתבעת לגלות כי היא מחוייבת מעבר לסך 35 ₪, שכן החל מן החודש הראשון הסכום לתשלום היה גבוה מן הסכום המוסכם על פי טענת הנתבעת. הנתבעת לא טענה כי היא לק קיבלה את החשבונות, ועל כן אי העלאת כל טענה, מעמידה בסימן שאלה את גרסתה.

17.לסיום אציין, כי מעיון בעדותה של נציגת התובעת עולה, כי הפניה הראשונה בה הוזכר החיוב על האינטרנט, הינה מחודש יולי 2008, בעת שביקשה היא לנתק את קו הטלפון (ראו: עמוד 6 שורות 20-23 לפרוטוקול), בשיחה זו הובהר לנתבעת כי עליה לשלם עבור שנת התחייבות לאינטרנט, אולם הנתבעת לא טענה כי אין היא משתמשת בשירותי האינטרנט, ואילו רק בחודש נובמבר 2008, עת יצרו עם הנתבעת קשר נציגי התובעת ממחלקת הגבייה – העלתה הנתבעת לראשונה טענות לעניין חיובה עבור שירותי האינטרנט (ראו: עמוד 9 שורות 19-27 לפרוטוקול). כאמור, לאור חומר הראיות שהצטבר בפניי אני מקבל גרסתה של התובעת.

18.מן האמור עולה, כי התובעת הוכיחה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי כי הנתבעת רכשה שירותי אינטרנט, וכי לא התלוננה על חיוביה בגין שירותי האינטרנט עד אשר פנו אליה נציגי הגביה של התובעת, על אף שהוסבר לה על התחייבותה לשלם עבור שירותי אינטרנט למשך שנה. אף אם אקבל טענת הנתבעת כי המחשב בדירתה היה מקולקל , הרי ניתן הסבר לכך – והוא: העובדה כי ניתן לגלוש על ידי שם המשתמש אף ממחשב שאינו מצוי בבית הנתבעת. כך או כך, אף אם הייתה זו הנתבעת שהשתמשה בשירותי האינטרנט או מי מבני משפחתה, כאשר אי עמידתה על ניתוק משירותי האינטרנט עומדת לה לרועץ בעניין זה, נראה כי השירותים סופקו ונוצלו באמצעות שם המשתמש של הנתבעת, ועל כן עליה לשלם עבור שירותים אלה.